loader

תנו כבוד ל...

ליאור הילה!

החלטתי לאהוב את עצמי

החלטתי לאהוב את עצמי
תמיד חייתי עם עודף משקל ותמיד התייחסתי אליו כעודף משקל שאני בכל רגע נתון יכולה 
להוריד. במהלך השנים עשיתי לא מעט דיאטות, תמיד דיאטות מאוזנות ובריאות (אמא שלי היא אחות כך שלא הייתה למזלי אופציה לדיאטה אחרת), הצלחתי כמעט תמיד להוריד כ-10% מהמשקל אבל הכול חזר בחזרה כיוון שלא שמרתי על התוצאות. 
האכילה שלי הייתה רגשית בדרך כלל. אכלתי כשהייתי עייפה, צמאה, הייתה לי חיבה עמוקה לממתקים, וגם כשיצאתי מבית ההורים, דחיתי אפילו את ההצעה הנדיבה של אמא שלי להכין לי אוכל ביתי ובריא כל שבוע ולשים במקפיא. 

המשקל תמיד הפריע לי – בקניית בגדים, בחופשות, בהליכה לים ולבריכה, בבחירת בגדים בבוקר לעבודה ובערב למפגשים חברתיים, פגע בביטחון העצמי שלי וגרם לי לחשוב שאם אני לא מצליחה לשמור על משקל תקין לא אצליח בשום דבר אחר. 
אני עובדת בחברת הייטק, והתרבות החברתית במקום העבודה שלי סובבת לצערי בעיקר סביב אכילה לא בריאה. היה לי קל להישאב לתוך זה, ויתרתי לעצמי ועל עצמי, והעלייה במשקל לא איחרה להגיע. כבר בשנה הראשונה שלי בעבודה העלתי 10 ק"ג ונתקעתי איתם.

איך הגעתי לשומרי משקל?
שלושה אירועים השפיעו עליי להתחיל בתהליך ההרזיה. בבדיקות רפואיות שגרתיות גילו אצלי טרום סכרת. המקרה השני היה שבאחת מארוחות הצהריים בעבודה, חברה סיפרה לי שהיא התחילה דיאטה שנקראית HCG. ראיתי את ההתלהבות של כל העובדות במשרד מהסיפור שלה, קראתי על הדיאטה בגוגל ונחרדתי. הבנתי שמדובר בדיאטת הרעבה בה אוכלים כ-500 קלוריות ליום ואסור להתעמל, ראיתי שהיא לא מרוכזת, עייפה, רעבה ועצבנית, ופתאום היכתה בי המחשבה שאני רוצה להוכיח לה שאפשר וצריך לעשות את זה אחרת. 
המקרה השלישי כבר גרם לי לקחת את הדברים ברצינות. אבא שלי לקה בהתקף לב, במשך 5 חודשים אבא שלי נשאר בבית, והוא התחיל בתוכנית מוקפדת של דיאטה, הרגלי תזונה ופעילות גופנית. המקרה הזה השפיע עליי מאוד. הבנתי שמה שאני עושה לגוף שלי עלול להתנקם בי בעוד כמה עשורים, ויכול להיות שלא יהיה לי מזל כמו שהיה לאבא שלי. פתאום כל מה שאמא שלי דיברה עליו התחיל לחלחל. הבנתי שאופן ההתנהלות שלי עד לאותו רגע הוא מסוכן, ואני מרמה רק את עצמי.
תוך שבוע הגעתי לקבוצה של דליה, נרשמתי והתחלתי את התהליך. במפגש ההרשמה שלי שני חברים קיבלו חבר כבוד. כשהם העבירו את תמונות ה"לפני" בקבוצה לא הצלחתי להאמין שהמצולמים הם אכן הם, הם ירדו כל כך הרבה במשקל ובפרק זמן לא ארוך וסיפרו בעיניים בורקות על התהליך, וזה פשוט ריגש אותי עד דמעות. באותו ערב הבטחתי לעצמי שאני לוקחת את התהליך בשיא הרצינות, לראושנה בחיי מפסיקה לרחם על עצמי ולשקר לעצמי ומתחילה לעשות את מה שנדרש. 

על תהליך ההרזיה: 
בתחילת התהליך היה לי קשה. הבנתי שאני צריכה להפסיק הרגלים שהיו מושרשים בי שנים, ושאני באמת צריכה לעשות שינוי. בהשכלתי אני יועצת ארגונית, ולפתע מצאתי את עצמי כסנדלר שהולך יחף – אני, שלמדתי ששינויים הם קרקע פוריה להצלחה ולשיפור, מפחדת משינוי. 
החלטתי מתחילת הדרך להיות כנה עם עצמי, לכבד את עצמי, לאהוב את עצמי, לא פספסתי מפגשים, פיניתי זמן לפעילות גופנית ונפרדתי בלב שלם ממאכלים ומהרגלי אכילה שלא התאימו יותר להתנהלות החדשה שלי, ספרתי נקודות, ניהלתי יומן אכילה והנקודון הלך איתי לכל מקום.
שיתפתי את כל מי שהיה מסביבי בכך שאני בתהליך הרזיה מסודר בשומרי משקל, למדתי לבקש מה אני רוצה ולא רוצה שיהיה סביבי והתמדתי בפעילות הגופנית – כשהיה קר וגשום ביצעתי הליכות על הליכון שקניתי, וכשמזג האויר התייצב יצאתי עם אבא שלי להליכות ארוכות בחוץ.
גם הרגלי האכילה במשפחתי השתנו – לפני ארוחות משפחתיות או יציאה למסעדות בדקו איתי שיהיה לי מה לאכול, שהשעה מתאימה והמאכלים שהוגשו בארוחות האלה השתנו פלאים.
עם הזמן, הפכתי את השינוי לאורח חיים. שמתי לב שבאופן טבעי אני מתרחקת ממאכלים מסוימים, מפסיקה לאכול בשמונה בערב, מקפידה על שתייה מרובה של מים, שמה לב לכמויות ויודעת מתי לעצור. מוקדי העשייה בחיים שלי הפסיקו להתקיים סביב אוכל, והתחלתי להנות יותר ממפגשים משפחתיים וחבריים, ומזמן איכות עבור עצמי.

מה השתנה מאז שרזיתי? 
החיים עצמם השתנו. אני מעריכה את עצמי הרבה יותר מאשר בעבר, ברור לי היום שאוכל לעשות כל מה שארצה, אם הצלחתי בתהליך כמו זה. הבריאות שלי נפלאה, אני מקבלת מחמאות על איך שאני נראית ואני מרגישה מצוין.
אני שמחה להיות חלק ממסגרת שאני יודעת ששומרת עליי, שתקבל אותי בין אם מעדתי ובין אם הקפדתי ותעזור לי לחזור למסלול, מסגרת שנותנת כל שבוע מחדש טיפים חשובים לשמירה על המשקל, שיניתי את צורת החשיבה וההתנהלות שלי לגבי האוכל עד כדי כך שהאוכל לא מנהל אותי אלא אני אותו. ולראשונה בחיי – קניתי ביקיני.