loader

איך לסגל לילדנו אורח חיים בריא ולהתחיל שינוי לפי שיטת שומרי משקל

תהליך ההרזיה בשומרי משקל מסגל כניסה לאורח חיים בריא, שיטת הנקודות מתאימה לאורח החיים שלנו כמשפחה מאמר מערכת | 12.12.2016

במחקר חדש שפורסם החודש בעיתון המדעי American Journal Of Clinical Nutrition, נבדקה ההשפעה של משתנים שונים על יכולת ויסות צריכת הקלוריות של ילדים. המשתנים שנבדקו הם: השפעת גיל, BMI (דרגת ההשמנה), ומשתנים אינדיבידואלים של ילדים ואמהותיהם.  הנחת המחקר היא שלמשתנים אלה יש השפעה על יכולת ויסות צריכת קלוריות זו.
במהלך המחקר נתנו לילדים בגילאי 6-9 ארוחת מבחן, 90 דקות לאחר אכילה של ארוחת ביניים. הילדים חולקו ל- 3 קבוצות. קבוצה ראשונה קבלה ארוחת ביניים ללא קלוריות- כוס מים. קבוצה שנייה קבלה ארוחת ביניים דלת קלוריות וקבוצה שלישית קבלה ארוחת ביניים עתירת קלוריות.
תוצאות: ככל שארוחת הביניים הכילה יותר קלוריות, כך הייתה ירידה בכמות הקלוריות שנאכלה מארוחת המבחן. יחד עם זאת הפיצוי לא היה מדויק, כלומר כמות הקלוריות שהופחתה בארוחה אינה זהה לזו שנאכלה בארוחת הביניים.
כמו כן נמצא שככל שגיל הילד היה צעיר יותר, כך מנגנון הפיצוי היה יעיל יותר.
ככל שהאמהות היו מודאגות יותר מהשמנת הילד, הילדים אכלו יותר בארוחת המבחן ולהפך.
לדרגת ההשמנה האמיתית (כפי שנמדדה ב-
BMI), לא הייתה השפעה על כמות הקלוריות שנאכלה באותה ארוחת מבחן.
מסקנת המחקר: לילדים אכן יש את היכולת לווסת את צריכת הקלוריות שלהם. מנגנון זה יעיל יותר ככל שהילד צעיר יותר.

ענבל מסבירה:


הממצא המעניין במחקר זה הוא ההשפעה שלנו, האמהות על כמות האוכל שנאכלת על ידי ילדינו.
לא פעם אנו נוזפים בילדינו משום שהם אינם מסיימים את האוכל שמוגש להם. כעסנו רב יותר אם אנו יודעים שהילד אינו מסיים את האוכל בגלל שאכל חטיף זמן קצר לפני כן.
גישה זו שלנו מבלבלת את הילד וכנראה מקלקלת את מנגנון הויסות הטבעי שלו. הוא מקבל מאיתנו מסר שעליו להמשיך לאכול למרות שגופו מאותת לו להפסיק. התעלמות ממסרים כאלה לאורך זמן, על מנת לרצות אותנו (ההורים), יביאו עם הזמן לקלקול המנגנון הטבעי. הילד יפסיק להתייחס ברצינות לתחושות הרעב והשובע הטבעיים שלו וברבות השנים יחדל לזהותם.

כיצד ניתן להסביר את הממצא המדהים שלדאגת האם מהשמנת ילדה, השפעה על אכילת יתר ?

  1. אמהות שמודאגות מהשמנת ילדיהם נוטות להתערב לעיתים קרובות באכילה של ילדיהם. התערבות זו מקלקלת את המנגנון הטבעי ולכן בסופו של דבר ילדים אלה אוכלים יותר.
  2. ילדים שאמא שלהם חושבת שהם שמנים, אוכלים יותר כי כך מצופה מהם לנהוג כך/
  3. ילדים שאמא שלהם חושבת שהם שמנים אוכלים יותר כדרך להשיג תשומת לב עודפת מהוריהם (שהביטוי שלה הוא דאגה).
  4. וניתן להסתכל על ממצא זה גם הפוך, אולי האמהות המודאגות, הן אלה שיודעות שילדיהם נוטים לאכילת יתר ולכן הן מודאגות מהשמנת ילדיהם ?

אז מה עושים כדי למנוע השמנה ?
העיקרון מאוד פשוט. חלוקת תפקידים ברורה ועקבית בין ההורים לילדים בנושא האכילה:

  • אנו ההורים אחראים על האוכל הנמצא בבית ועל זה המוגש בארוחות.
  • הילדים אחראים על כמות האוכל שהם בוחרים לאכול. לנו ההורים אסור להתערב בכך. עלינו לסמוך על יכולתם הטבעית של ילדנו לאכול בהתאם לצרכיהם.
    גם בלי להתערב בכמות הנאכלת, יכולת ההשפעה שלנו כהורים, על השמנת ילדינו גדולה מאוד. עלינו להגיש לילדינו אוכל בריא ודל שומן.
  • עלינו לצמצם למינימום את "הפיתויים המשמינים" שנכנסים הביתה
  • עלינו להגיש בארוחות וביניהם מגוון של ירקות ופירות (שהם מזון בריא ודל קלוריות)
  • עלינו למנוע כניסה הביתה של משקאות ממותקים
  • עלינו לדאוג לקיום של ארוחות משפחתיות מסודרות. ארוחות כאלה הם מפתח לאכילה נכונה.
  • וטיפ נוסף- לא לדאוג. הדאגה שלנו, כמו במקרים רבים אחרים, משיגה את התוצאות ההפוכות.

אם נשכיל לשנות את תזונת הבית באופן שיהיה קשה מאוד להשמין מאכילתה, אם נשכיל לחזק את יכולתם הטבעית של ילדינו לווסת את אכילתם, ואם נתמוך בהם ונחזק את הדימוי הגופני שלהם גם אם אינם רזים, הם יהפכו לנערים/נערות שבוטחים בגופם ומסוגלים להתמודד עם "דיאטת הרזיה" בהצלחה, במידה ויחליטו שהם רוצים להיות רזים יותר.