הפעם, כשחזרתי לשומרי משקל לא באתי לרזות , באתי  לשנות את חיי. כמה שזה  נשמע גדול, זה נכון.
ילנה רמניק מורה מאשדוד משתפת אותנו בסוד שלה להצלחה הגדולה

נקודת פתיחה:
אף פעם לא הייתי רזה. הייתי ילדה מתוקה עגלגלה, נערה מטופחת ומצחיקה שהמוטו שלה בחיים היה "שאדם טוב צריך להיות הרבה".
 עם עלייתי ארצה, עליתי גם במשקל. לפני החתונה ירדתי יפה ושמרתי על ההישג.
במהלך ההיריון הראשון הוספתי למשקלי עשרים ושניים קילוגרם , ולראשונה שמעתי על שומרי משקל מחברתי לעבודה.  נרשמתי לקבוצה של זמירה בראונר וירדתי תוך שנה עשרים וחמישה קילוגרם, נשארו לי רק עוד שניים עד למשקל הכבוד אך נגמר לי הכוח, עזבתי את הקבוצה ולאחר זמן קצר התחלתי שוב לעלות במשקל.
בסוף  ההיריון שני קיבלתי שוב גלויה מזמירה, חזרתי, בחודש תשיעי להיריון ועם זאת הצלחתי לרדת כחמישה קילוגרם.אחרי הלידה שוב עזבתי, לא היו לי כוחות לעצמי, הייתי כל כולי בשביל הילדות, ואת עצמי וצרכי שמתי בצד.
מאז המצב רק הלך והחמיר, ניסיתי כל מיני דיאטות, דיקור, כדורים וכו' .
בזבזתי המון כסף  ולא היו שום תוצאות. בינתיים  למדתי, גידלתי את הבנות, ניסיתי להשקיע בבית ובזוגיות, ילדתי עוד בת ולא שמתי לב לאייך שאני נראית.

נקודת מפנה:
בשנה שעברה כשהתחיל החופש הגדול שכל כך חיכיתי לו כמורה.  בהתחלה הכול היה כרגיל,התחלנו לצאת, ולבלות  ופתאום הבנתי שלא בא לי לצאת, אין לי מה ללבוש , כל כניסה לחנות מסתיימת כמעט בבכי, קשה לי לנשום , לא בא לי לטייל (שזה הדבר שאני הכי אוהבת) , התחלתי להבריז לכולם ולהסתגר בבית, הכול עצבן אותי  הייתי  ברוגז עם כל העולם.
יום בהיר אחד  החלטתי שזאת לא אני, לא כך אני מכירה את עצמי, תמיד כולם אמרו שאני יכולה להשיג כל דבר שרק ארצה ואמרתי לעצמי:"זהו , עכשיו אתחיל תקופה חדשה, תקופה שבה אמצא מחדש את עצמי כדי שיהיה לי טוב וכך  גם משפחתי תהיה יותר מאושרת".
היה לי ברור שהצעד הראשון שדרוש  - הוא ירידה משמעותית במשקל.
חזרתי לשומרי משקל , אך הפעם לא באתי לרזות , באתי  לשנות את חיי, כמה שזה  נשמע גדול,  זה נכון.  לא התחלתי  בגדול, התחלתי לאמץ ולשנות דברים קטנים:  התחלתי לבשל יותר, למדוד כמויות, לתכנן את הקניות, דאגתי לארוחות מסודרות, והתחלנו לאכול כולם יחד ולא לחטוף. הבנו כמה זה חשוב לנו כמשפחה ולכן  הפסקתי לענות על טלפונים בזמן הארוחה, שיתפתי את הבנות בהכנת ארוחה  ובניקיון לאחר הארוחה כך נהיה לי יותר זמן לאכול בנחת.
דאגתי לא להפסיד פגישות בקבוצה וכל שבוע יצאתי עם טיפ חדש, התחלתי לשתות המון, לימדתי את כל בני המשפחה שהם צריכים לדאוג גם לי.

 הירידה במשקל לא היית מהירה מאוד,  אך הפעם הייתי בטוחה שאגיע למשקל הכבוד ולא אעזוב את המסגרת. ממש נהניתי מהתהליך, הרגשתי טוב יותר, ראיתי שהמטבח שלי עבר מהפך, כולם התחילו לאכול בריא יותר.
 למדתי לתכנן את הקניות והבישולים, לימדתי גם את חברותי לעבודה לאכול ולא לנשנש, התחלתי לקבל  תגובות מאנשים שסובבים אותי והחיוך חזר אל פני.

בתהליך היו גם כמה עליות ואז הקשבתי לזמירה, ניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון, לא חיפשתי אשמים , פשוט בדקתי מה צריך לשנות ושוב הייתי חוזרת לדרך הנכונה. כך ירדתי ממידה 52 ל-40 !!!!!

נקודה לסיום:היום אני נהנית  לקנות בגדים, אני קונה את הבגד שאני רוצה ולא את הבגד שעלה עלי.  היום  אני אוכלת את הכול, פשוט בשליטה.
יש לי יותר כוחות,  התחלתי לעסוק בפעילות גופנית, אני אוהבת לצאת ולבלות עם החברים.
ב-1/09  התחילה שנת הלימודים החדשה ונכנסתי לכיתות מורה אחרת: עם יותר ביטחון ועם חיוך רחב יותר . 
תודה מיוחדת לזמירה בראונר, המדריכה שלי שתמיד תמכה ועודדה בכל מצב.
למדתי הרבה ובזכות  הטיפים והאמונה שקבלתי בפגישות  הגעתי למקום בו אני נמצאת היום. גם היום לפעמים ה"שמן" שבי רוצה לצאת החוצה, אך אז אני נאחזת במדריכה ובקבוצה  ועושה הכל כדי לא להיכנע לו. 
הדבר הכי משמעותי שלמדתי  זה - "למדוד את ההצלחות בכפית ולא במצקת".

מזמירה:

עבור ילנה זו לא הפעם הראשונה שהיא בשומרי משקל, אבל הפעם היא הצליחה להגיע למשקל כבוד. כשהופיעה בקבוצה, מאד שמחתי לשמוע ממנה: "הפעם אני נשארת עד הסוף, מגיעה למשקל הכבוד ושומרת עליו".
ואכן זה מה שקרה! הנחישות, כושר ההתמדה והגישה החיובית הביאו להבנה ויישום השיטה ומשם הדרך לירידה הייתה קצרה. הגעת לחברות כבוד, הפכת למודל ולמקור עידוד ותמיכה בקבוצה.
ולא רק זה, כבר שנתיים את מקיימת את הבטחתך ושומרת בהצלחה על משקל הכבוד שלך. את מגיעה בקביעות לקבוצה, ויודעת שאני ושאר החברים,  מחכים לך ומלווים אותך.

המשיכי כך, זמירה