אומנם ההיריונות הוסיפו למשקלה, אבל את עיקר ההשמנה היא תולה בלימודים התובעניים שלמדה במשך ארבע שנים בסמינר אורנים: "למדתי במשך 5 ימים בשבוע וחזרתי בערב למשפחה. ישבתי להכין עבודות עד השעות הקטנות של הלילה." כדי להישאר ערה בלילות ולעמוד במטלות אכלה וכמובן שהעלתה הרבה מאוד במשקל. נקודת המשבר מבחינתה היתה כשהוזמנה לפגישת מחזור של בוגרי התיכון שבו למדה: "לא נסעתי כדי שלא יראו ששמנתי נורא" היא מספרת. אז  הבינה שההשמנה מפריעה לה מאוד והיא החליטה לעשות משהו עם עצמה: "הלימודים תבעו ממני כל כך הרבה מאמץ, שהבטחתי לעצמי שברגע שאני גומרת את העבודה האחרונה אני מוכנה לעניין הזה של הדיאטה." זה היה מבחינת חגית הפרוייקט הבא אחרי סיום הלימודים.

חגית חיפשה מסגרת רצינית, בריאה לאורך זמן, לא למטרה קצרת מועד דוגמת חתונה או בר מצווה. (למרות שלבר מצווה של בנה תום הגיעה כבר רזה…) "היה לי בראש ששומרי משקל מתאים לי."

בנובמבר לפני שנה הצטרפה חגית לקבוצה של לילי ואן דאם בנהריה. במשך שנה ירדה 44 ק"ג! הישג נפלא לכל הדעות. "הייתי תלמידה מאוד טובה והשקעתי את הנשמה" מעידה חגית על עצמה: "אמרו לי שאני צריכה לשתות מים, אז שתיתי ,רשמתי יומן ועד היום אני רושמת כל דבר". גם מבחינת הרכבי המזון, הנקודות וחלוקת הארוחות לאורך היום הקפידה חגית ללכת לפי הספר. בקיץ חגית שחתה בברכה של הקיבוץ, רקדה מול הטלוויזיה עם הבנות שלה לצלילי מוסיקת ה- M.T.V.  והתעמלה בבוקר עם גלעד בערוץ 5, וכמובן צעדה בשבילי הקיבוץ, דברים שהיא עושה עד היום והם אורח חיים: "דברים מאוד בסיסיים לא מסובכים" היא מציינת וזה עבד. עכשיו היא עושה את כל הפעילות הספורטיבית בקלות ובכיף. קודם גם כשהלכה קצת התעייפה נורא מהר.

כל השיטה של שומרי משקל עובדת לפי דבריה ולאורך שנים. היא לא רעבה וכשמתחשק לה משהו שהיא אוהבת, כמו בקלווה, היא אוכלת, מחשבת וממשיכה במסלול. עד היום יש לה משהו בתוך התיק כדי לא להתפתות והיא מודע לכל מה שהיא מכניסה לפה.

חגית לא התייאשה בכלל ולא היו לה נקודות שבירה, למרות מספר הקילוגרמים הרבים שהצטרכה להוריד: "ראיתי שזה עובד, כשירדתי 20 ק"ג אמרתי, יופי ירדתי כבר 20, תמיד הסתכלתי על חצי הכוס המלאה. המטרה שלי להגיע למשקל הכבוד היתה חזקה מכל דבר."

את ההצלחה שלה היא תולה גם בפרגון ובתמיכה שהיא זוכה לה עד היום מהבעל ( שרזה בעצמו 16 ק"ג) ומהילדים  (הבת רזתה גם כן 9 ק"ג). היום הם מקפידים לאכול ארוחת ערב בבית ורק ביום  שישי הם אוכלים בחדר האוכל בקיבוץ.

 במשך השבוע חגית עובדת בבית ספר מיוחד לילדים אוטיסטים ולקויי תקשורת במתחם נעמן על יד עין המפרץ. בבית הספר ילדים מגיל 5 ועד 17 ( היא מחנכת את כיתת הגן-- בני 5 עד 8 ) והוא פועל  מהשעה 8 בבוקר ועד 17 אחר הצהרים. חגית אוכלת שם ארוחת בוקר וצהרים וכשחבריה לעבודה התחילו לראות את התוצאות וראו שהיא רצינית, עזרו לה מאוד: "קנו לי לחם קל, גבינות 5% שומן וכשהכינו סלט מדדו במיוחד את השמן לפני שתיבלו אותו. וכמו אבן שזורקים למים ונוצרים גלים כך כולם התחילו לשמור בעבודה וגם רזו" מספרת חגית.

גם בעבודתה עם הילדים עצמם חל שינוי. חגית חשבה קודם, כשהיא היתה שמנה ,שהגוף השמן הוא כלי עבודה: "הילדים יכולים להתרפק עלי…" היום היא מבינה שגם עם גוף רזה הם עדיין יכולים להתרפק עליה ולחבק אותה.

בעיקר עלה הביטחון העצמי של חגית. דברים שקודם היא לא חלמה שתעשה היא עושה בכיף. כמו המהפך שעברה בשומרי משקל: היא וויתרה על השיער הארוך שלה לטובת תספורת קצרה ומדורגת עם פסים בהירים ( מה ש"הדליק" את בנה שנהנה להתגאות באימו הצעירה והאופנתית) וויתרה על הבגדים השחורים לטובת האדום והטורקיז. גם העמידה מול המצלמה בפוזות של דוגמנית לא הביכו אותה בכלל. וכן, הפעם היא הלכה לפגישת המחזור של הנח"ל וזכתה להמון מחמאות.

חגית עוברת היום קורס הדרכה בשומרי משקל מתוך מטרה להיות מדריכה בקבוצות, ויש לה כמה סיבות לכך:

 ? אני זקוקה למסגרת שתשמור עלי.

 ?  אני מאוד מאמינה בקבוצה ,בקשר עם אנשים ובתמיכה שלהם- זה מאוד עוזר.

 ?  אני מאוד מאמינה בשיטה ובדיאטה. משהו שאני מאמינה בו  ואני יכולה להעביר אותו הלאה. והרזיה שלי השפיעה על הרבה אנשים שרזו בעקבותי.