ענת היא בת 37 (שלא רואים עליה) נשואה ואם לשלושה: שקד בת 9, יהלי בן כמעט 5 ותמיר בן

כ- שנה וחצי. מנהלת משאבי אנוש בחברת הייטק, בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בלימודי עבודה.

ענת היתה בחורה במידות נורמליות "לא רזה ולא שמנה" ואפילו אחרי הלידה הראשונה חזרה מהר ובקלות לעצמה. בהיריון השני הרשתה לעצמה לאכול, שמנה מאוד וכבר לא חזרה לעצמה, אבל נמנעה לעשות דיאטה וללכת לשומרי משקל בטענה, שהיא עדיין לא גמרה עם ההיריונות. השיא היה בהיריון השלישי: "שמנתי בצורה נוראית וממש ברחתי מהמשקל לפני הלידה".

ענת מעידה על עצמה, שהיא "לא בנויה לכל הדיאטות של `אסור, אסור, אסור`- אף פעם זה לא הלך לי יותר מיומיים, פתאום כל דבר הופך להיות מגרה". לכן לא מיהרה ללכת לשומרי משקל, אבל עבר חודש מהלידה והיא לא ראתה שום "תזוזה בכיוון של לרדת במשקל" יותר מזה "ישבו" עליה קילוגרמים מיותרים משני היריונות והיא פחדה שזה רק יימשך ויחמיר.

בסופו של דבר הצטרפה לשומרי משקל לפני למעלה משנה, כשחברת כבוד שבאה ביחד איתה עודדה אותה ושימשה לה מודל לחיקוי: "שמעתי על הרבה סיפורי הצלחה, אבל לא האמנתי שארד בעצמי". וכאילו "להכעיס" ענת "מצאה" את ההוכחה לכך: "אחרי השבוע הראשון ירדתי נורא מעט ואמרתי, הנה , ידעתי שעלי זה לא יעבוד…" אבל היא קנתה כבר כרטיסיית מנוי, והשאר היסטוריה, או בלשונה של ענת "הפכתי מכורה לעניין".

כמו רבים אחרים בשומרי משקל  היא עשתה שינוי מאוד גדול בהרגלי החיים, הבישול והאוכל שלה ושל בני הבית. קודם היא כמעט ולא בישלה וכולם ובייחוד ענת  חיו בעיקר על בורקסים,

על פיתות , חומוס ונקניקים עם סחוג ובצקים.  היום היא מקדישה את יום שישי אחר הצהריים לבישול לכל השבוע. את הרעיונות היא לוקחת מספרי הבישול של שומרי משקל ומבשלת הרבה ירקות, אופה בתנור ולא מטגנת ומקפידה על מזון בריאות כמו אורז מלא. "סילקתי גם את השתיה המתוקה מהבית וכולנו שותים בעיקר מים". גם החטיפים של הילדים שונו בהתאם והיום יש יותר בייגלך בבית מממתקים וחטיפים אחרים. לעבודה היא לוקחת סלט גדול או ארוחת צהריים חמה  כמו אורז מלא ושניצל ושותה הרבה מים.

למזלה של ענת היא לא מתלהבת ממתוקים והבצקים החלופיים שלה עכשיו הם בישקוטים ודובשניות (1/2 נקודה אחת). "אף פעם לא היה משהו שרציתי לאכול ולא אכלתי" היא אומרת, למרות שלרוב היא מעדיפה לוותר, והיא שואלת את עצמה אם היא באמת צריכה לאכול עכשיו: "יש לי קנה מידה ואני יודעת מה אני צריכה לאכול ומקפידה בעיקר על הכמויות". אם אכלה יותר היא מאזנת ביום למחרת.

ענת לא אוהבת לנהל יומן מעקב , אבל היא מציינת, שכל דבר לפני שהיא אוכלת היא בודקת את השומן הרווי שלו ו"כשלא צריך לא אוכלים" והיא טוענת שהיא לא מרגישה שהיא מפסידה משהו. היא גם טועמת ואם זה לא טעים ולא שווה היא פשוט מפסיקה . בגדול היא בוחרת את הדברים היותר נכונים כמו גלידת סורבה במקום גלידת שמנת. היום היא מתירה יותר את הרסן אבל במידה.

"רק ספורט לא הצלחתי לעשות" ענת מודה בצער, למרות שבעלה הוא ספורטאי ומעודד אותה להתעמל: "הספורט בבית עם שלושה ילדים מספיק בינתיים" היא מוסיפה. אבל על דבר אחד היא לא מוותרת, על פגישת שומרי משקל. "אני הולכת כל שבוע ומבחינתי זה חוג חברתי לכל דבר. מיום ראשון אני מתכווננת לשקילה של יום שלישי בערב".

ענת חושבת שכדי להצליח בהרזיה "צריך לבוא עם שקט נפשי ומוכנות לדיאטה, ולהתחבר לזה". היום כולם מפרגנים לה, בייחוד בעלה והיא נהנית מהמחמאות של כל הסביבה. אחרי ההרזיה ענת התחילה גם לפרגן לעצמה ולעשות דברים שהיא חשבה לעצמה. דבר ראשון  היא החליפה את כל המלתחה שלה. יותר חשוב, היא עברה ניתוח להסרת משקפיים והיום היא מראה את עיניה היפות. והכי חשוב: "קודם לא פירגנתי לעצמי ולא הצטלמתי, מהיום והלאה אני מצטלמת!" וההוכחה לכך הם צילומי המהפך, שענת עברה והוכיחה לכולם עד כמה היא פוטוגנית.