כשאתי אבו (46), אחות במקצועה, נכנסה ביום שישי אחד בפעם הראשונה לקבוצת "שומרי משקל" ונחשפה אל משקל השיא שלה, היא הבינה שהיא צריכה לבחור וכדבריה החליטה "לבחור בחיים".

היום כשרואים את האישה הנאה, הנמרצת והמרשימה ומבינים שהיא עשתה את הבחירה הנכונה.

אתי הייתה תמיד מלאה, העלייה הגדולה באה בעקבות ההחלטה להפסיק לעשן לפני כארבע שנים, הפסקת העישון הצליחה אך היא הביאה איתה עליה במשקל, בנוסף ניסיונותיה להרות הביאו גם הם לעליה נוספת במשקל, וסה"כ עלתה בשנים אלו כ35- ק"ג, מה שהביא אותה בפעם הראשונה בחייה למשקל תלת ספרתי.

במשך כשנה הסתובבה עם הרעיון ללכת

ל"שומרי משקל", אבל תמיד נראה לה שזה לא הזמן המתאים, רק כשהחלה להרגיש לא טוב והתחילו בעיות של לחץ דם, וקושי לעמוד על הרגליים זמן ממושך, הבינה שאין זמן מתאים  וצריך פשוט לעשות את זה. וכך מצאה את עצמה יום שישי אחד בקבוצת "שומרי משקל".

היא ישבה בצד על כיסא פלסטיק כי לא יכלה לשבת בכסא אחר ולאט לאט מצאה דרכה למרכז הקבוצה ולכיסאות אחרים. אתי הפסיקה להישקל זמן מה לפני שהגיעה לקבוצה, מה שעשה את המפגש הראשון לטראומטי למדי בשבילה. 

היא נשקלה והמאזניים הראו משקל שלא האמינה שהוא שלה. מכאן כבר היה ברור לה שהיא חייבת לעשות את השינוי. ובמילים שלה "לבחור בחיים".

תהליך ההרזיה נמשך על פני כשנה וחצי, ההתחלה לא הייתה קלה ודרשה שינוי של כל הבית. המטבח כולו השתנה והפך מתאים יותר לאורח החיים החדש של אתי.

מדי שבוע בנה ובעלה היו עורכים ביניהם "טוטו ניחושים" כמה אימא תוריד השבוע וביום שישי לאחר המפגש היה מוכרז המנצח. אתי טוענת שהניחושים שלהם היו מדויקים למדי.

הקבוצה מאד עזרה לה, שמיעת הסיפורים והטיפים של האנשים הקלו עליה בתהליך ההרזיה. פרידה גבעון המדריכה תמכה בה, עודדה ופרגנה ונתנה לה המון כוח. "למרות שזה מפגש קבוצתי היחס של פרידה הוא מאד אישי" מעידה אתי "כל בעיה עולה לדיון בקבוצה בצורה מקצועית ודיסקרטית". גם בעבודה בקופת החולים מאד תמכו, ועקבו בעניין רב אחר הקילוגרמים היורדים.

אתי מעידה כי לא היו לה נקודות שבירה, "גיליתי שיש לי הרבה יותר כוחות ממה שחשבתי, ועד כמה האופי שלי יציב ומכוון מטרה"

עם זאת גם לאחר שהגיע למשקל הכבוד לא נעלם מה שהיא נוהגת לקרוא לו  ה"קול השמן" שבתוכה והיא גם לא בטוחה שהוא יעלם אי פעם.  ה"קול" הזה עדיין קורא לה לאכול עוגות. היום היא יודעת "שלביס השני יש טעם בדיוק כמו לביס הראשון" ואפשר לאכול הכל במינונים קטנים יותר. אם כבר בא לה משהו מתוק היא מעדיפה "להשקיע בהתפרעות" כמו שהיא קוראת לזה כלומר לאכול בלי רגשי אשמה, ואז לחזור למסלול.

אתי לא מרגישה כמי שבאה ל"שומרי משקל" לזמן קצוב במטרה להגיע למשקל הכבוד, מבחינתה "שומרי משקל" זו דרך חיים.  עם קבלת הכוכבית הראשונה על הורדת 5 הק"ג הראשונים הבינה שזה המקום שלה והיא מתכוונת להמשיך ולהגיע לקבוצה ואף שואפת להיות חלק מצוות ההדרכה של "שומרי משקל"

כחודש לאחר תחילת ההרזיה היא התחילה לעשות פעילות גופנית, בעיקר "ספינינג" והיום היא מתמידה להגיע מידי יום למפגש.

לאורך תהליך ההרזיה גם כשהייתה עולה במשקל לא התרגשה, פעם עלתה 3 ק"ג בשבוע והורידה 3.5 ק"ג בשבוע שלאחריו. מבחינתה זהו מסע יום יומי. אתי מאמינה שלהגיע לפגישה השבועית כשאת יודעת שעלית במשקל זה סוג של ניצחון – לבוא למרות הידיעה ולא לברוח מזה.

כדאי וצריך להגיע ולקבל את כל העידוד מהמדריכה והקבוצה ולהבין שזו מעידה אחת קטנה ולא כישלון.

ההרזיה המטאורית שלה ממידה 54 עד למידה 42, גרמה לשינוי בכל אורחות חייה. האכילה היא עכשיו בסדר עדיפות משני. אתי מרגישה שהנוכחות שלה השתנתה אם קודם הרגישה כמו "אריה, נמוך ושמן" עכשיו היא מרגישה "כמו טווס".

ואכן כיום עם הגובה שלה, המראה והבגדים אי אפשר להתעלם ממנה.

השינוי ניכר גם אצל הילדים הבן גדל עם אימא לפני ההרזיה והושפע מהרגלי האכילה שלה.  עד היום הוא אוהב פחמימות ויושב איתן ליד המחשב או הטלוויזיה, הבת שגדלה כבר לתוך תהליך ההרזיה יושבת ליד הטלוויזיה כשהיא מכרסמת לעומת זאת גמבה.

שינויים נוספים חלו במשפחת אבו בהמשך לתהליך ההרזיה של אתי: בעלה עשה הסכם עם הבן, שאם אימא מורידה 30 קילו הוא מפסיק לעשן, וכמו שאנחנו כבר יודעים אתי הורידה הרבה יותר משלושים קילו ובעלה אכן הפסיק לעשן.

הטיפ שלה: לשנות אורח חיים, לא רק לרדת במשקל. אורח חיים =תזונה נכונה+פעילות גופנית.

רגע של ניצחון: אתי מספרת שהייתה חברה במועדון הלקוחות של חברה להלבשה במידות גדולות וכשהתקשרו אליה אחרי ההרזיה ענתה בהנאה ש"זה כבר לא מתאים לה יותר".

כחלק מהמהפך אתי עשתה גוונים בשיער ועברה לתספורת קלילה יותר ונוחה אצל יוסי מויאל למישל מרסייה רעננה.

ה"מתכון המנצח" של אתי הוא: כשהיא מכינה ארוחת ערב או מארחת תמיד יש על השולחן הרבה פריטים שהניקוד שלהם הוא אפס. ביניהם בעיקר סלטי ירקות צבעוניים כי הרי "אוכלים גם עם העיניים", היא מכינה סלטי חסה, גזר עם פטריות, כרוב, כרובית ועוד, עם רטבים דלי שומן.

אתי אימצה במטבחה את המתכונים של "שומרי משקל". כשהגיע למשקל הכבוד ערכה אתי מסיבה לקבוצה עם מתכונים אלו.

ההרגשה הייתה נהדרת "הרגשתי בשמיים" היא מספרת אולם עם זאת עד שמגיעים למשקל הכבוד נשמר מתח מסוים שנותן כוח ועוזר אך כשכובשים את היעד יש תחושה מסוימת של נפילת מתח – אז בעצם מבינים שהשגנו את מטרת הביניים – משקל הכבוד אך המטרה היא לשמור על המשקל לכל החיים.