מיכל סיפראל בת ה37-, היא גננת, המתגוררת בפסגת זאב עם בעלה ושלושת בנותיה: ירדן בת ה11.5- , עמית בת ה9.5- ושקד הקטנה בת החמש.

מיכל גדלה כבת בכורה, היא מעידה על עצמה שתמיד הייתה מלאה מעט ונמצאה במאבק מתמיד עם המשקל.

אחותה הצעירה לעומת זאת הייתה מהאנשים המעצבנים האלה שיכולים לאכול את כל השוקולד בעולם אך לא לעלות במשקל אפילו גרם. בבית תמיד הקפידו על נושא המשקל והרבו להשוות אותה לאחותה וכך גדלה עם חוויה לא נעימה סביב הנושא. היום היא ואחותה נמצאות באותו משקל ומיכל יכולה להגשים חלום ילדות ישן ומתוק – להחליף בגדים עם אחותה!

בצבא הייתה מד"נית, (מדריכת נוער) וכמו רובנו השמינה מאד במהלך השירות. אחרי הצבא היא התחילה ללמוד בטכניון להנדסאית אדריכלות בניין והחליטה לרזות. היא רזתה יפה בעזרת דיאטנית והורידה כ15- קילוגרם.

לאחר מכן עם השנים ילדה מיכל שלוש בנות מקסימות, ועלתה המון במשקל. "עם כל הריון עליתי כ20- ק"ג ולא טרחתי להוריד אותם".

אחרי ההריון השני החליטה מיכל לעשות שינוי מקצועי וללמוד בסמינר למורים.

בכלל מיכל "לא פוחדת משינויים" מה שעזר לה בתהליך ההרזיה.

היא התחברה עם גניה, חברה ללימודים,

גם היא עם עודף משקל ועם סיום הלימודים פתחו גן פרטי בפסגת זאב.

גניה היא זאת שרצתה שילכו יחד ל"שומרי משקל". מיכל הרגישה שאין לה עוד מספיק כוחות לכך. היא חיכתה וכשנה וחצי אחרי הלידה של שקד הרגישה שהיא מוכנה נפשית לפרויקט.

מיכל היא "חצי יקית" ויש לה אופי יקי מושלם, וככזאת מה שהכי "תפס" אותה בשיטת "שומרי משקל" הוא הרישום היומיומי של כל מה שמכניסים לפה. במשך מחצית השנה הראשונה של תהליך ההרזיה, ניהלה רישום מסודר והביאה אותו לקבוצה, ובדקה יחד עם המדריכה אהובה מה אפשר לשנות.

מה שעוד התאים לה במיוחד בשיטה הוא המגוון הגדול והאפשרויות לעומת תפריט של דיאטנית שהוא קבוע. "מיד התחברתי לשיטת הנקודות, אהבתי את השיטה כי היא נתנה לי טווח תמרון גדול, יכולתי לבחור מתוך תפריט מגוון ולהתאים אותו בכל יום מחדש לסדר היום שלי".

הקשר המצוין שהתפתח עם המדריכה, אהובה שבו, הקל עליה את התהליך.  מיכל עברה יחד עם אהובה מקבוצה לקבוצה מהגבעה הצרפתית לפסגת זאב, במידה שלא הצליחה להגיע למפגש הייתה הולכת למפגש של אהובה בשכונה אחרת כדי לא להחמיץ אף מפגש.

"ההתחלה הייתה קלה, הקילוגרמים ירדו די מהר והייתה לי תמיכה יום יומית מהמשפחה, וכמובן מחברתי". הן עבדו יחד ותמכו אחת בשניה, חישבו יחד את הנקודות והכינו יחד סלט גדול לארוחת הבוקר המשותפת, ממש קבוצת תמיכה אישית.

מיכל מספרת שלמדה המון על תהליך ההרזיה ועליה. "למדתי שאם לא אוכלים מספיק גם לא יורדים, וכשאני אוכלת פחמימות בבוקר זה "פותח" לי  את התיאבון לכל היום.

והכי חשוב למדתי לחשוב ולתכנן - מה כדאי לי לאכול ובאילו כמויות".

תהליך ההרזיה התנהל טוב במשך כשנה וחצי אך דווקא בסוף הייתה לה נקודת שבירה. מיכל הגיעה למצב המוכר שבו את ממשיכה בדיאטה אבל הגוף בשלו והמשקל נעצר. (תופעה מוכרת שבשפה מקצועית נקראת "פלטו").

מיכל לא וויתרה וקיבלה את המלצת המדריכה לאמץ פעילות גופנית, היא התחילה לעשות כושר.

תחילה באמצעות הליכה בערב וגילתה את ההנאה שבכך. גם יוצאים לאוויר הצח, גם משאירים מאחור את המקלחות, ארוחת הערב והשכבת הילדות לישון והכי חשוב מרוויחים פעילות גופנית וירידה במשקל - הטוב שבכל העולמות.

בנוסף נרשמה מיכל למכון כושר והקפידה ללכת אליו לפחות 3 פעמים בשבוע.

"הפעילות הגופנית עזרה לי מאד לסיים את תהליך ההרזיה" היא מספרת. ועד היום היא ממשיכה בה.

כשהירידה נעצרה מיכל חזרה גם ל"נשק הסודי שלה" לרשום, לרשום ולרשום. היא ואהובה המדריכה ישבו יחד ו"פיענחו" את הרשימות, שינו טקטיקות , הורידו פחמימות וניצחו, הירידה נמשכה. ואחרי שנה וחצי הגיע למשקל הכבוד שלה.

גם היום ממשיכה מיכל להגיע לפגישות, ואפילו ירדה קצת מתחת למשקל הכבוד שלה. היא הצליחה לעבור את מחסום 60 הק"ג שהיה מחסום פסיכולוגי אצלה. ממש עכשיו הצליחה לשבור אותו ובשבילה זו הגשמת חלום. היא רוצה להישאר על ה59- וחצי, העיקר "כשאני עולה על המשקל לראות פחות משישים". (חלום שרבות מאתנו היו שמחות להגשים).

בדרך אל משקל הכבוד החליפה כ4- מידות בגדים, בהתחלה פחדה להיכנס לחנות "רגילה" ורק כשהייתה בטוחה שתמצא שם בגד לגזרה החדשה שלה  נכנסה והרגישה תחושת ניצחון.

תהליך ההרזיה השפיע על כל אורח החיים שלה, היא מפנה יותר זמן לספורט ומכינה לה ולמשפחה אוכל מבושל ובריא יותר ודואגת שלכולם יהיו ארוחות מסודרות וזמינות.

למשפחת סיפראל היה כמו בהרבה בתים "ארון ממתקים" ובעקבות התהליך שעברה מיכל הוא חוסל ועכשיו יש במקומו פופ-קורן וחטיפי בריאות.

בכלל מנסה מיכל לא ליצור עניין סביב האוכל. מיכל מרגישה שהיא נאבקה בזה כל החיים והיא החליטה שהיא רוצה ליצור בבית שלה אווירה אחרת, במקום להדגיש את מה שאסור היא מדגישה את מה שמותר ואפשר.

"יום המהפך" היה בשביל מיכל חוויה של "פעם בחיים", האווירה הייתה כיפית, והיא הרגישה כמו דוגמנית. ביום יום היא גננת שבדרך כלל לא מתאפרת בבוקר והשינוי שהצוות חולל בה הדהים והפתיע אותה."כל פעם שראיתי את התמונות במחשב לא האמנתי שזאת אני".

כחלק מהמהפך של מיכל:

היא צבעה לגוונים בהירים יותר ועברה לתספורת אופנתית ומדורגת אצל אייל מזרחי ממישל מרסייה ת"א